כתבתי קודם על אוריינות כתיבה (זוכרים? מישהו? משהו?) הסברתי שהיא היכולת להתנסח כדי להשיג מטרות מאחרים וגם כדי להביע רגשות ומחשבות אישיים. עכשיו נשאר לשאול שאלה פשוטה על כל הדבר הזה: למה לכתוב, מה רע בלדבר למשל? כל היום אנשים מדברים כדי ליצור תקשורת עם אחרים וכדי להביע את עצמם, בשביל מה להסתבך עם לכתוב את זה, מה הקטע ש'ך?!
אוקיי, אז קודם כל אני אתנשא לי להנאתי ואפטיר לעברכם את המשפט השחוק והגרוע מכל "שאלה יפה". לאחר מכן אחזור על הרעיון של המפשט הקודם ואבהיר שאכן רוב התקשורת שלנו מבוצעת באמצעות דיבור ולא כתיבה ואין בה שום דבר רע. לבסוף אציין שבכל אופן ישנם אי אילו (אהה, איזה שילוב מוצלח פה של ה"אי אילו" הזה) אירועים ותרחישים שבהם כתיבה עושה עבודה הרבה יותר טובה מדיבור ואנסה לפרט אותם:
ראשית, מרחק אישי. תארו לעצמכם שאת תוכן הפוסט הזה הייתי צריך ללחוש לכל אחד מן הקוראים באוזן, או בכל אופן בשיחה ישירה - זה היה נורא. עזבו את הקטע של בזבוז זמן מחריד שלכם ושלי, סתם המחשבה על לפגוש אתכם היא נוראית כשלעצמה, אני אהיה חייב להיות נחמד באופן אישי ומתוך קרבה אינטימית אינסופית ובלי היכולת המדהימה הזו לשחרר קשקשת במקלדת ומיד לאחר מכן לשטוף כלים להתרחץ ולהירדם מהעולם הזה. לא שאתם אנשים לא נחמדים, חולה עליכם, אבל מה אתם משחקים אותה נעלבים, האם הייתם מסכימים לומר כל פוסט שלכם לכל החברים שלכם באופן אישי? אהה, מה אתה בורח, תענה לי עכשיו בכן ולא, מסכים או לא מסכים?!
זה הסיבה הראשונה לכך שכדאי לכתוב, מקווה שלא הבהלתי כאן מישהו.
שנית, "היכולת לנסח היא היכולת להגות", ועכשיו הרגע לבקש סליחה על השימוש במשפט מחץ שהוא תופעה איומה כמעט כמו הפוליטיקה שלנו. אבל תכלס', כן, אחלה משפט מחץ, מה תעשה לי?! נראה אותך נוגע בי!!1 אם יצא לכם פעם לחשוב על משהו מאוד רציני, מאוד מאוד רציני, כנראה מצאתם את עצמכם עם דף ועט מנסים לסדר את בריחת המחשבות.
הקצב של המחשבות הוא הרבה יותר גבוה ממה שאנחנו מסוגלים לחשוב בתכלס' - לכן חייבים להתכנס לניסוח מסודר שיעשה סדר בהתרוצצות של המחשבות בראש. בדיוק לכן המילה העברית לקופירייטר היא רעיונאי - כי מי שמסוגל לנסח, יש לו היכולות להגות רעיונות ולא רק לבטא אותם!
הונא לכם! תאכלו אבק!
שלישית, הפעם אני אעבור ישירות לדוגמה, סתם בשביל הגיוון. נניח שקרוב משפחה מזמין אתכם לאירוע חשוב באופן ישיר או בטלפון, כמה זמן יקח לו להעביר לכם את פרטי האירוע? חצי שעה בממוצע כולל שכחה של שני פריטים חשובים פחות או יותר (כמו איפה האירוע ובאיזה שעה). עכשיו נניח שקיבלתם את ההזמנה עם יונת דואר או בווטסאפ, כמה זמן לוקח לכם לקבל את פרטי האירוע? דקה, בהנחה שיש לכם דיסלקציה כבדה או שאתם מבוגרים מהסוג ששולף משקפיים כדי לקרוא.
ומהדוגמה להסבר: כתיבה היא מדויקת, מתומצתת ולכן יעילה הרבה יותר מהדיבור המפוזר הזה. שימו לב שזה דומה להסבר הקודם אבל הוא קשור למי שכותב וצריך סדר וזה למי שקורא, כך שהצלחתי לפלןט לכאן עוד שני פסקאות.
סיבה רביעית ואחרונה להיום לשאלה - למה לכתוב, מה רע בלדבר למשל? - והיא תיעוד והנצחה. דיבור הוא רגעי אבל כתיבה, באופן יחסי כן, היא נצחית. אנחנו לא מקליטים את עצמנו לגבי מכירת הדירה ויוצרים "חוזה", אנחנו כותבים מסודר שיהיה תמיד לאן לחזור ולתבוע לקונה את הצורה ולהוציא לו את העיניים. דיבור לא מספק אותנו, הוא מועבר בהיסח הדעת, כתיבה היא כבדה ושקולה יותר ולכן אפשר לסמוך עליה.
בעולם דיגיטלי שיודע ל"אנדקס" תוכן כתוב ולא תוכן מוקלט זה נכון עוד יותר, אבל בלי קשר, כל פוליטיקאי מעדיף לחזור בו מהשטויות שהוא פלט ברדיו מאשר לחזור בו מהשטויות שהוא פלט בעיתון, כי כשפוליטיקאי כותב, מדובר בשטות רצינית (סליחה על משחקי המילים, נפלט לי מהפה פשוט).
אז מה למדנו היום? (שזה הצורה המטומטמת ביותר לומר "לסיכום"): למה לכתוב, מה רע בלדבר למשל? (אני חוזר על השאלה באותו נוסח כדי להבהיר שאני עף על המילים שיוצאות לי מהמקלדת). קודם כל מרחק אישי שנעים הרבה פעמים בתקשורת אנושית (בעסה סבבה), בנוסף כך קל יותר להשתלט על המחשבות ולארגן אותם, זאת ועוד כתיבה היא תמציתית ויעילה יותר, מה גם שכתיבה מהווה תיעוד ויש לה סמכות מסוימת יותר מהדיבור.
וזהו. עכשיו אפשר לדבר איתי.
Comments